animals-tell-stories

לפני כחמש שנים חיי נעצרו. חליתי במחלה קשה ונכנסתי למאבק יומיומי על החיים שלי. דוקא מהמקום הכי שברירי וכואב קרה לי דבר ששינה אותי לנצח בעודי נלחמת על חיי , נסעתי למקום שבו מצילים קופים.

קופים שנלקחו ממעבדות ניסויים. קופים שחיו בבתים של אנשים אכזריים, שנכלאו נוצלו ונשכחו. שם כשהסתכלתי להם בעיניים, הבנתי  שאנחנו לא כל כך שונים.  גם הם נלחמים לשרוד, גם הם מבקשים חופש, חמלה, חיים. מתוך החיבור העמוק הזה נולד ספר. ספר שנכתב מנקודת מבטם של הקופים כדי לתת להם קול. כדי לספר את הסיפור שאף אחד לא רצה לשמוע. כדי להזכיר לכולנו מהי אנושיות אמתית. זה לא רק ספר על הקופים זה ספר על כאב, תקוה ועל יכולת למצוא אור גם ברגעים הכי חשוכים.

הספר מיועד לקריאה עבור בני נוער שאוהבים בעלי חיים

הצצה מתוך הספר:
בן התעורר בחדרו, וברגע שפקח את עיניו נזכר שאתמול בלילה הוא לא התכוון להירדם כשקרא ספר, ומשום שנרדם לא החזיר את האוגר שלו לכלוב. הוא נעמד במהירות על רגליו, ”סימבה, סימבוש“, החל לקרוא לו ולחפש בין הנעליים. באחת מהן הוא מצא אותו, ישן. הוא הוציא אותו בעדינות מהנעל וחייך. על השולחן הייתה מוכנה העבודה שעליה עמל בשבועות האחרונים. המצגת על ניסויים בבעלי חיים שליוותה את מה שכתב בעבודה שלו, הייתה שמורה בדיסק און קי, ולאחר שהתאמן עליה באוזני יוני, הרגיש שהוא מוכן להציג אותה בפני כל הכיתה. מישהו נקש על דלת חדרו, ”בן? אתה ער?“ ”כן, אימא, את יכולה להיכנס“, אמר והתיישב על המיטה, האוגר בין כפות ידיו. ”הו, אני רואה שמצאת אותו“, חייכה והתיישבה לידו. היא שמה לב לעבודה שהייתה מונחת על שולחנו, ונשמה עמוקות, ”אתמול כשעשיתי כביסה ראיתי שהכלוב פתוח...“ אמרה בקול רך, ”אני שמחה שהוא איתך“. ”כן...“ צחק בן, ”מצאתי אותו בתוך נעל הספורט שלי“. ”בן... אנחנו צריכים לדבר... לגבי מה שכתבת שם...“ היא כוונה בעיניה לעבודתו על ניסויים בבעלי חיים. ”את מתכוונת לגבי מה שאת עושה שם במכון“, השיב והביט בה, מבט רציני בעיניו.